תמיד כיף להגיע לתזמורת חדשה. מרגש להגיע לאולם החזרות הלא מוכר אל התזמורת הלא מוכרת, לראות ולשמוע את הנגנים מתחממים. מדי פעם נכנס אלי מישהו לחדר – האינספקטור שמוודא איתי את סדר היצירות בחזרה, אחד הנגנים בא לשאול על כמה אני מנצח בשוסטקוביץ'. התרגשות של לפני מפגש ראשון עם תזמורת חדשה.

כך היה אתמול בחזרת התזמורת הראשונה שלי עם הפילהרמונית של בוסאן. המשמעת והסדר בחזרות התזמורת הזו (וכנראה בכלל בקוריאה) מדהימים. דממה בכל פעם שאני עוצר. כל הנגנים נוכחים בזמן, אין אחורים, אין היעדרויות. וכך, למרות שהתזמורת היא לא מצויינת (אך לא רעה), ניתן היה להתקדם מאד בחזרה כי אף דקה לא התבזבזה על משמעת. וההתקדמות היתה אכן מהירה. בגלל ריבוי היצירות והסולנים תכננתי עשרים דקות בלבד של חזרה לכל יצירה. זה מצב ששומר על מתח ודריכות לכל אורך החזרה וגם הופך אותה למעניינת עבור הנגנים. כל 20 דקות מחליפים יצירה, סגנון, והיום גם סולן. הנגנים חייבים להישאר דרוכים, ולהיות קשובים לכל סולן וסולן.

20170904_124439

אחרי שאתמול קראנו את היצירות ללא הסולנים, היום החזרה היתה כבר עם הסולנים. כולם מצויינים, במיוחד התרשמתי משני כנרים צעירים קוריאנים – אחת ניגנה את הקונצ'רטו של סיבליוס ואחד את הקונצ'רטו של מנדלסון. המפגש שלי עם הסולנים היה ישר בחזרה עם התזמורת, ללא שום פגישה מקדימה – דבר שהכריח אותי להיות בדריכות שיא. בעצם שמעתי אותם בפעם הראשונה ומיד היה עלי להגיב בניצוח, תוך כדי האזנה לנגינתם וניצוח על התזמורת, וזאת על מנת שהתזמורת תהיה ביחד איתם, באותו טמפו ובבלאנס נכון. המצב הכי גרוע הוא כשצריך לחזור על מקום מסויים בגלל שהמנצח לא הצליח "לתפוס" את הטמפו של הסולן, ומזה רציתי להימנע. זה היה בהחלט אתגר עבורי, וטוב שיש לי הרבה מאד ניסיון בליווי סולנים, וגם היכרות טובה עם היצירות, כך שבסך הכל הייתי מאד יעיל בחזרה ולא נאלצתי לבזבז את זמן התזמורת בניסיון להבין מה הסולנים עושים. הכל זרם מיד מהקריאה הראשונה. ההתקדמות היתה טובה ומהירה ובסך הכל עד עכשיו כיף בחזרות איתם.

העיר בוסאן מאד יפה ומרשימה. חוף ים, נהרות, הרים ירוקים, אך יחד עם זאת עיר בנויה עם המון רבי קומות ומרכזים מסחריים ותרבותיים. הספקתי לטייל קצת, בעיקר באזור המלון ובחוף הים. הנה כמה תמונות.

20170904_184520

20170904_131628

20170904_185932

היום גם הלכתי לשמוע קונצרט אחר המתקיים במסגרת הפסטיבל, של תזמורת יפנית מצויינת ששמה

Central Aichi Symphony Orchestra

כמות הקהל באולם מרשימה, ועוד יותר מרשימה העובדה שרוב הקהל הוא צעיר, נערים ונערות בשנות העשרים ואפילו העשרה לחייהם. יושבים ומאזינים בקשב רב ובתשומת לב. מוחאים כפיים בהתלהבות. נהנים מהארוע, נהנים מהמוסיקה, נהנים מהביצוע. גם רבים מהנגנים בתזמורת צעירים. היה בהחלט קונצרט מצוין, שהסתיים בסימפוניה השניה של ברהמס ומיד אחריה כהדרן – ריקוד הונגרי מס' 1. בהדרן מותר לצלם, אז הקהל שולף את הטלפונים (שעד אז לא רואים ולא שומעים אותם כל הערב) ומצלם בוידאו. אז כמאמר הפתגם "ברומא התנהג כרומאי", גם אני צילמתי קצת מההדרן. הנה.

 

 

מחר בבוקר עוד חזרה, אחרונה לפני הגנרלית. אמשיך לעדכן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *