מקום חלומי. נוף ציורי. קהל חם ותומך. אנסמבל שמח (לפעמים קצת יותר מדי). כאב ראש תוקפני. קונצרט מלהיב. מכירות מטורפות של דיסקים. הזמנה לשוב בקיץ הבא. סולני תל-אביב – חוויות משוייץ.

image

קשה לחשוב על מקום יותר יפה מאשר העיירה Crans שבשוייץ. ההרים, שלמעלה הם מושלגים ולמטה ירוקים, הנוף המרהיב מכל כיוון, האגם באמצע העיירה, מרחבי הדשא והשטחים הירוקים. אלה היו תמונות הרקע בנסיעה שלנו לשוייץ, ממנה חזרנו שלשום.

וכשאלה תנאי הפתיחה, כולם כמובן שמחים. בנוסף לכך, הנסיעה החלה עם חצי יום חופשי, אז בכלל… כל נגני האנסמבל ניצלו היטב את חצי היום החופשי לטיול בעיירה, חלקם רחצו באגם, חלקם עלו ברכבל לפסגת ההר. אני רק הלכתי ברגל והשתאיתי למראה הנוף המדהים.

אחרי ביקור קצר באולם בו היינו עתידים להופיע, וסיוע בסידור הבמה שם (תוך ניסיון לדבר בשרידי האיטלקית שבזכרון שלי, כי באנגלית זה לא ממש עובד שם), חזרתי למלון, אכלתי עם כולם את ארוחת הצהריים במסעדה סמוכה למלון, נחתי קצת ויצאתי לחזרה הראשונה של האנסמבל בשוייץ. הנגנים, כצפוי, הגיעו לחזרה מלאי אנרגיה ושמחה לנוכח המיקום יוצא הדופן והחויות הרבות מטיולי הבוקר. זה ניכר היטב בחזרה. למרות שהספקנו לעבור בה על כל התכנית, האנסמבל היה מאוד אנרגטי, שמח ונלהב, לפעמים באופן שהוציא את החזרה מפוקוס. אבל, כאמור, סיימתי את החזרה עם ביטחון שעברנו על התכנית, ועם ידיעה מה צריך לעשות בחזרה שלמחרת בבוקר. לצערי, בארוחת הערב שאחרי החזרה, תקף אותי כאב ראש חזק במיוחד. סבלתי מזה מאוד. שתיתי הרבה מים, לקחתי כדור, אבל זה לא עבר. רק בלילה כשהלכתי לישון, לאט לאט הוא נעלם, אבל באופן זמני. התעוררתי מוקדם מאוד, וכשראיתי שאני לא מצליח לחזור לישון, התחלתי לתכנן את חזרת הבוקר, עברתי על הפרטיטורות, רשמתי את המקומות שאני רוצה לעבור עליהם עם חלוקה של הזמנים. הלכתי לאכול ארוחת בוקר בשעה מאוד מוקדמת, ואחריה חזרתי לישון, עד החזרה. חזרת הבוקר נפתחה בעבודה בסקציות, שנועדה ללטש את הדרוש ליטוש בתוך כל קבוצה.

לאחר מכן היתה חזרה תזמורתית מלאה, שנפתחה בנגינת יום הולדת שמח, לכבוד אלה, הבת של רוני המנכ”לית שלנו, שהצטרפה אלינו לנסיעה ביחד עם הבת השניה שחר. החזרה עצמה היתה הרבה יותר ממוקדת מאשר ביום שלפני, ובסיומה – שוב תקף אותי כאב ראש חמור. בארוחת הצהריים שוב סבלתי מאוד. המנהלת של הפסטיבל – כריסטין ריי – התקשרה לשתי רופאות/מטפלות חברות שלה, שהסכימו לטפל בי ובכאב הראש שלי אחה”צ, ממש לפני הקונצרט. לאחר שנת צהריים היא באה לאסוף אותי אליה הביתה, ושם התקיים הטיפול. אצלה בגינה עם נוף חלומי עוצר נשימה.

הטיפול היה בלחיצות/מסז’ים  בכל מיני מקומות, לא רק בראש אלא גם ברגליים ובכתפיים, ובאורח פלא – מאותו הטיפול ועד עכשיו (שלושה ימים אחרי) לא חזר אלי כאב הראש.

הגעתי לאולם הקונצרטים לחזרת חימום עם האנסמבל, לקראת הקונצרט, חזרה שהיתה טובה מאוד, ובסיומה הקהל החל למלא את האולם. עם פתיחת הקונצרט האולם היה מלא לגמרי. האוכלוסיה שם מאוד עשירה, ובאולם ישבו גם לא מעט יהודים וישראלים לשעבר. בין היצירות סיפרתי לקהל על האנסמבל והזמנתי אותו לקנות את הדיסקים שלנו. כשיצאנו להפסקה היתה התנפלות של הקהל על הדיסקים. הם נחטפו כמו לחמניות טריות, ולא נשאר אף דיסק. הצטערנו שלא הבאנו מהארץ עוד דיסקים, היינו יכולים למכור יותר.

הקונצרט עצמו היה מצוין, האנסמבל היה מאוד מגובש, והקהל היה מאוד נלהב. גם היצירה הישראלית, של מרק לברי – “על נהרות בבל” – התקבלה יפה. בסיום הקונצרט הקהל דרש וקיבל שני הדרנים, שניהם בפיציקטו: הפרק השני מהסימפוניה הפשוטה של בריטן, ויצירתו המשעשעת של לירוי אנדרסן – Plink, plank, plunk. לאחר הקונצרט, הגיעו אלינו גם תגובות אישיות. אנשים שיש להם קשרים באו אלינו על-מנת להזמין את האנסמבל לבוא להופיע בבלגיה, בצרפת, בשוייץ. נראה מה יצא מזה. בכל מקרה, כריסטין, מנהלת הפסטיבל, כבר הזמינה אותנו לבוא שוב בקיץ הבא.

ארוחת הערב שאחרי הקונצרט היתה מאוד טובה ושמחה, והאנסמבל היה במצב רוח טוב מרומם.

לא נשאר הרבה זמן לישון, כי היינו צריכים לצאת כבר בשעה 3 וחצי לז’נבה, לכיוון שדה התעופה. חלק מהנגנים החליטו להעביר את הזמן במשחק טאקי על יד המלון. מסורת זו מסורת.

האנסמבל החל להתפצל כבר שם, כאשר חלק מהנגנים המשיכו למקומות אחרים באירופה, ואחרים טסו חזרה לארץ. זה היה לילה כמעט ללא שינה, שכלל המתנה ארוכה בשדה התעופה של ז’נבה, בשל אחור במועד הטיסה. ההמתנה אפשרה לנו לעבור שוב ושוב בכל חנויות הדיוטי פרי, ותוך כדי שיטוט, יוליה מצאה באחת החנויות מגזין עם שער מאוד פרו ישראלי. לא להאמין שיש בשוייץ דברים כאלה.

בסופו של דבר עלינו למטוס, וטסנו חזרה לארץ, עייפים מתלאות הלילה שעברנו.

זו היתה נסיעה מאוד משמעותית עבור האנסמבל. הצלחנו להיחשף לקהל חדש ומאוד תומך, ואנחנו מקוים שההזמנה לשוב בקיץ הבא תניב עוד קונצרטים, עוד חשיפה, וכמובן, עוד חוויות.

0 thoughts on “מי רצה דיסק ולא קיבל? חוויות משוייץ

  1. שמחתי לקרוא על הקונצרט והנסיעה. ייצוג מכובד ביותר. היתה חסרה לי תוכנית הקונצרט. בהצלחה רבה בקונצרטים הבאים.

  2. תודה אסתי. את התכנית פרטתי באחד הפוסטים שלפני הנסיעה: מוצרט – דיברטימנטו למיתרים ק.136, באך – קונצ’רטו לשני פסנתרים בדו מינור, לברי – “על נהרות בבל”, ברטוק – ריקודים רומניים, גריג – סויטת הולברג. הסולנים היו יובל כהן מישראל ואלכסנדר גרנינג מבלגיה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *