את גבעתיים אמנם עזבתי כבר לפני שנה וחצי, אבל מתוך ההיכרות שלי עם מה שקרה בעיר ובעירייה במשך 8 השנים שגרתי שם, הרגשתי איזשהו צורך ומחוייבות לסייע להחלפת ראש העיר. כנראה שלא הייתי היחיד שהרגיש כך. אתמול נפל דבר בעיר גבעתיים – רן קוניק, המועמד הצעיר, הלא-מפלגתי, הלא-ממסדי, השקט, החרוץ והצנוע, גבר על ראש העיר המכהן (שבבחירות הקודמות זכה ב80% תמיכה) ראובן בן שחר. אמנם מגרש המכתש, שנהרס בתקופת כהונתו של בן שחר, כבר לא יחזור, אבל יש תקוה לעתיד טוב יותר לעיר.

1380741_10153388581825430_729457160_n

רן קוניק – ראש עיריית גבעתיים הנבחר

מצד אחד – שקט, קור רוח, נקיון כפיים, אדיבות, צניעות, חריצות, התמדה, דבקות במטרה, אמונה בהצלחה. רן קוניק הוא אדם שפועל ועובד למען גבעתיים בשקט כל הזמן. כיו"ר האופוזיציה היה לו קשה עד בלתי אפשרי לשנות משהו בגבעתיים. אבל הוא ישב במועצה והמשיך לעבוד, לבדוק, לראות מה קורה בעיר, להגיש שאילתות, להיות בקשר עם התושבים, להילחם במה שנראה לו לא תקין. הרבה פעמים בישיבות המועצה הצעותיו לא התקבלו והשאילתות שלו לא נענו. ראש העיר (הקודם!!!) ראובן בן שחר קיים הצבעות ובאמצעותן הסיר כל הצעה שלו. אבל רני לא התרגז, לא כעס, המשיך לעבוד מתוך אמונה בדרך שלו, בשקט ובקור רוח, ותמיד בענייניות וללא השמצות. מדהים כמה ניתן ללמוד ממנו על התנהלות שקטה , עניינית ולא מתלהמת. קמפיין הבחירות שלו היה מופתי, נקי, יסודי ויעיל, וראוי שיילמד בחוג לשיווק וליעוץ אסטרטגי. במשך חודשים הוא קיים חוגי בית ערב ערב, בשבועות האחרונים אפילו שנים בערב. דיבר עם התושבים, ענה לשאלות, חשף נתונים ועובדות על מה שקורה בגבעתיים. לא סיפורים, לא פופוליזם – עובדות מגובות במסמכים. הציע אלטרנטיבה לכל נושא שדרוש תיקון. והכל בגובה העיניים, ללא התנשאות, מאד ענייני, מאד לא "פוליטיקאי" (במובן הרע של המילה). הוא אמנם לא הצליח למנוע את הבנייה במכתש, אבל הוא כן מנע בנייה של כמה מגדלים במקומות אחרים בגבעתיים, הוא כן חשף ניגודי עניינים בתפקידים שונים בהם כיהנו קרובי משפחתו של ראובן בן-שחר. הוא לא חדל לעבוד ולהילחם למען גבעתיים נקייה, שקופה, איכותית. במאבק על המכתש זכו תושבי שכונת בורוכוב ואוהדי הפועל רמת גן (ואני בשני הכובעים) להכיר אותו מקרוב ולראות את פועלו למען העיר. היו תקופות שהיינו נפגשים לדיונים אסטרטגיים על דרכי הפעולה במאבק בתדירות גבוהה. במאבק הזה הפסדנו, אבל הרווחנו את רני קוניק. ראובן בן שחר, היחיד שהיה יכול למנוע את הבנייה במכתש לו רצה בכך – הפסיד כבר אז את תמיכתם של תושבי השכונה ושל אוהדי הקבוצה. רני המשיך את הקמפיין השקט שלו כשלא נגרר ללכלוכים ולהשמצות של בן-שחר. כל דבר שהיה לו לומר כנגד הנעשה בגבעתיים היה מגובה במספרים ובעובדות, למשל – גבעתיים היא העיר עם הארנונה הגבוהה בארץ. גבעתיים נמצאת רק במקום ה105 בהשקעה בחינוך פר תלמיד. גובה הגרעון של עיריית גבעתיים, ועוד המון עובדות ומספרים שחשפו את הנעשה בעיר. כשבן שחר התחיל להשמיץ אותו על כך שהוא הצביע נגד כל מיני הצעות לשיפור פני העיר, הוא הגיב בפשטות – הציג פרוטוקולים של הצבעות במועצת העיר שמוכיחים שהוא דווקא הצביע בעד. הארגון של המטה שלו לקראת הבחירות וביום הבחירות היה מסודר ויעיל. המון מתנדבים הגיעו לסייע מתוך אמונה בו ובדרכו. גם אני הגעתי במיוחד מחיפה, על מנת להסיע את תומכיו המבוגרים, הנכים ובעלי המוגבלויות אל הקלפי ובחזרה לביתם. הכל עבד בצורה מסודרת, טלפונים, שמות, כתובות, תדרוכים. ממש חמ"ל.

ומצד שני – שלטון משפחתי, סתימת פיות, שימוש בכספי התושבים למען תעמולת הבחירות (כולל הזמנת מגשי פיצה לתלמידי תיכון לקראת הבחירות), השמצות ותרגילים מלוכלכים, התנשאות, חוסר הקשבה לתושבים, ולקראת סיום הקמפיין – פאניקה ואובדן עשתונות (ששיאה ב"ליל המגאפון" בשכונת בורוכוב ב4 בבוקר). ראובן בן-שחר הגיע ממצב של 80 אחוזי תמיכה בבחירות הקודמות אל פחות מ40 אחוזים בבחירות אתמול. איך הוא הצליח? צריך באמת כישרון מיוחד. לפני הבחירות הקודמות הוא עמד על הגג במכתש והבטיח שהמכתש יישאר לתמיד, אך לאחר בחירתו הפנה את גבו לתושבים ולא עשה דבר להצלת המכתש. כשהגענו, קבוצה מתושבי שכונת בורוכוב ואוהדי הפועל רמת גן, לישיבה של מועצת העיר שהיתה אמורה לדון בבנייה במכתש, שוטרים (שהפכו להיות עובדיו של בן שחר) עמדו בכניסה ולא נתנו לנו להיכנס (ישיבות מועצה אמורות להיות פתוחות לציבור). כשאני הבעתי בסרטון וידאו את מחאתי כנגד הבנייה במכתש הוא פנה אל מנהלת הקונסרבטוריון בגבעתיים, בו אני עובד, על מנת שתקרא לי לסדר ותדרוש ממני להסיר את הסרטון, ואח"כ גם נדרשתי לכתוב מכתב התנצלות על דבריי. בעקבות כך בחודשים האחרונים פחדתי להביע בפומבי את תמיכתי בקוניק, כי אם בן שחר היה זוכה בודאי היה דורש לפטר אותי מקונסרבטוריון גבעתיים. ומסתבר שלא הייתי היחיד – הרבה מתומכי קוניק שעובדים במקומות עבודה שנתמכים ע"י עיריית גבעתיים פחדו להביע את תמיכתם ברני בפומבי. נהג מונית שדיבר עם נוסעת על השחיתות של ראש עיריית גבעתיים ושל גיסו דרזיה – פוטר, מכיוון שלרוע מזלו הנוסעת היתה ביתו של הגיס. ופרט לכל אלה – אי אפשר היה לדבר עם בן שחר, הוא לא היה ניתן להשגה ולא היה קשוב לתושבים.

אתמול קרה דבר שנשמע לא הגיוני – המועמד השקט, הצנוע, שאין לו מקורבים ואת כוח השלטון, הביס ראש עיר מכהן. מי שמאמין לא מוותר!!! ורן קוניק באמת לא ויתר. אתמול בסביבות השעה 23:00 הגיעו תומכיו של קוניק לאולמי רנסנס לשמוע את תוצאות ההצבעה בזמן אמת.

856127_616016778441884_1933636224_o

אוהדי הפועל רמת גן באולמי רנסנס אתמול בלילה

המתח היה גדול. גם אז רני נראה שקט וקר רוח. פשוט לראות וללמוד! לאט לאט הגיעו התוצאות, שנתנו הרבה סיבות לאופטימיות (זהירה). בכל קלפי רני ניצח בהפרש לא גדול. מעט אחרי חצות הגיעה הבשורה – רן קוניק נבחר לראשות עיריית גבעתיים. חגיגות השמחה, החיבוקים והשירה האדירה הספונטנית היו היסטריים. קהל ענק של תומכים באופוריה. חיבוקים, צילומים, נאום ניצחון.

1399836_615993628444199_1736043826_o

תמונה עם ראש העיר

גבעתיים מתעוררת היום לעידן חדש. ראש עיר שמפיח תקוות חדשות בעיר ובדרך ניהולה. שיהיה בהצלחה רני.

0 thoughts on “ראש העיר הבא

  1. Pingback: התבוסה החלה ב-2009 | המכתש בגבעתיים ז"ל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *