קונצרט מוסיקה קלה וארוחת ערב עם עשירי סאו פאולו

 

20160915_180715

סיימנו את החלק הברזילאי של הסיור בקונצרט של מוסיקה קלאסית קלה עבור עובדי אחת מהחברות שבבעלותו של הספונסר הראשי של ארגון ה"מוצרטאום" שארגן את הקונצרטים שלנו בסאו פאולו. עבור מרבית התזמורת זה היה יום חופשי, אבל אותם 11 הקשתנים ונגן הטימפני שלנו שהשתתפו בקונצרט – נסעו אחה"צ לנגן. החזרה שלפני הקונצרט החלה בלעדיי ובהובלתו של קובי רובינשטיין שהיה הסולן ב"אביב" וב"קיץ" מארבע העונות של ויולדי (נגנית צ'מבלו מקומית הצטרפה לקבוצה ביצירה זו). המשכנו את החזרה עם כמה מהקטעים הקצרים שהיו בתכנית, ואחר כך עבדנו על מוסיקת לילה זעירה של מוצרט. ככל שהחזרה התקדמה, כך עלתה רמת העייפות וירדה רמת הריכוז. זה היה ערב רביעי ברציפות שבו הופענו, וירידת המתח ניכרה היטב בחזרה הזו. ללא ספק, זו היתה החזרה הגרועה ביותר בסיור! לאחר הפסקה והמתנה די ארוכה, התחיל החלק האמנותי של הערב – הקונצרט. התחלנו עם "מוסיקת לילה זעירה", ובאורח פלא הכל צלצל הרבה יותר טוב מאשר בחזרה. היה ריכוז ומתח, והתגובה של הנגנים אלי היתה מצויינת (וזה אפשר לי להיות ספונטני כפי שאני אוהב). הקונצרט כולו היה טוב מאד, ומחיאות הכפיים של הקהל אחרי כל יצירה (ולמעשה אחרי כל פרק) היו מאד נלהבות. בין היצירות דיברתי קצת, הצגתי את היצירות, את האנסמבל ואת הנגנים, וניסיתי ליצור אוירה קלילה ולא פורמלית.

20160915_214556

הקהל מאד אהב את זה. אחד הקטעים המשעשעים בקונצרט היה "מכונת הכתיבה" של אנדרסן, עם נגן הטימפני שלנו דור פישר כסולן. דור ביצע את תפקיד הסולו היטב וגם שיחק אותו מצוין ובצורה קומית. הקהל כמובן יצא מגדרו, ולאחר הריקוד ההונגרי של ברהמס הוא דרש הדרנים. קובי ניגן איתנו את צ'רדש כהדרן ראשון, ולאחר שמחיאות הכפיים נמשכו ביצענו את האנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי כהדרן שני ואחרון. הקהל היה מאושר. לאחר הקונצרט הצטרפנו אל הקהל לארוחת ערב, ושם זכינו להרבה מחמאות. ניגשו אלינו הרבה אנשים, דיברו, החמיאו, חלקו את חוויותיהם והתרשמותם מהקונצרט, וביקשו שנחזור להופיע בברזיל.

20160915_224204

עם הבעלים של החברה שארגנה את הערב

תיאטרו קולון – השיא של הסיור

 

fb_img_1474227090437

 

למחרת בבוקר נסענו לשדה התעופה לקראת טיסתנו לבואנוס איירס. לשמחתי הרבה מרגע הגעתנו לבואנוס איירס בשישי בצהריים ועד ליציאתנו לקונצרט בבואנוס איירס בשבת אחה"צ היו לנו 26 שעות חופשיות. ניצלתי את מרביתן לשינה… אחרי ארבעה ימי קונצרטים רצופים זה היה חשוב מאד. הקונצרט בבואנוס איירס היה המרגש ביותר בסיור. אולם התיאטרו קולון הוא הגדול והמפואר ביותר בדרום אמריקה. הוא מאד מרשים מבחוץ אבל מבפנים הוא ממש מדהים. לאחר המנוחה הגדולה של שבת, הגענו לאולם לחזרה קצרה לפני הקונצרט. לקח לתזמורת זמן להתרגל לאקוסטיקה. על הבמה הכל נשמע מוזר, יבש, אף אחד לא שומע את האחרים. לעומת זאת באולם זה נשמע הרבה יותר מהדהד וברור. עברתי בחזרה על כמה מקומות מהסימפוניות ומהיצירות עם מישה ויצאנו להפסקה שלפני הקונצרט.

fb_img_1474229970139

התיאטרו קולון היה מלא לגמרי. 3000 איש מילאו אותו, בכל 7 הקומות של המרפסות. הם הריעו לנו ולמישה מאיסקי ממושכות אחרי כל יצירה. בסיום הקונצרט כל חלק ההדרנים – כולל העלייה והירידה מהבמה ומחיאות הכפיים – נמשך כחצי שעה. ביצענו ביחד את שלושת ההדרנים שלמדנו – שתי הווריאציות האחרונות מתוך ווריאציות רוקוקו של צ'ייקובסקי, אנדנטה קנטבילה של צ'ייקובסקי ואדג'יו מהקונצ'רטו לכינור של היידן.

fb_img_1474229610486

זה היה הקונצרט האחרון שלנו עם מישה (הערב יש לנו עוד קונצרט אחד – בלעדיו). לאחר הקונצרט, בניגוד לכל הלילות עד עכשיו שבהם שמרתי על עצמי וניסיתי ללכת לישון כמה שיותר מוקדם (עד כמה שניתן היה), החלטתי ללכת לחגוג ולבלות. בכל זאת, אחרי קונצרט באולם כזה, שהיה שיאו של הסיור – מותר. הלכתי עם האמרגן שלנו לאכול סטייק. אנחנו הרי בארגנטינה. אכלנו במסעדה מעולה שנמצאת ממש קרוב לתיאטרו קולון. נהניתי מכל ביס ומכל לגימת יין. ישבנו שם עד כמעט שתיים בלילה, דיברנו, צחקנו, ואחר כך הלכנו יחד ברגל למלון.

הבוקר נפרדנו מבואנוס איירס וכן מארבעה מנגנינו שחוזרים ארצה כבר היום (ובמקומם ינגנו הערב נגנים מקומיים). יצאנו בבוקר בנסיעה באוטובוס לכיוון רוסאריו, שם יתקיים הקונצרט האחרון שלנו, הערב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *