למה לא מומלץ לטוס לקוריאה דרך בייג'ין? באיזה סרט החלטתי לצפות בזמן הטיסה הארוכה? למה המטוס היה ריק כשהגענו לבוסאן? ולאן החלטתי ללכת בשעה 11 בלילה שלפני החזרה הראשונה? בשעה טובה הגעתי לבוסאן, השעה 1.30 בלילה ומחר בבוקר אני מתחיל חזרות.

 

20170902_175229

 

המסע היה ארוך, והיו בו גם כמה רגעי מתח וחרדה, אך בסופו של דבר הגעתי לקוריאה, ואני כבר בחדרי במלון לפני שינה ולקראת תחילת החזרות עם הפילהרמונית של בוסאן מחר בבוקר.

להגיע לבוסאן אי אפשר בטיסה ישירה מתל אביב, חייבים איזשהו קונקשן. בחרתי לטוס דרך בייג'ין כי השעות היו יחסית נוחות והקונקשן לא ממושך מדי. אמנם כבר הייתי בשדה התעופה בבייג'ין לפני מספר חודשים וידעתי שיש שם הרבה בלגן, אך בגלל הרווח של שלוש וחצי שעות בין הטיסות ידעתי שיש לי מספיק זמן למצוא את הדרך לטיסת ההמשך. בפועל, כמעט שפספסתי אותה. למעשה, רק בזכות החלטה שלקחתי כשעה וחצי לפני הטיסה – להגיע קודם כל לגייט ולא לשבת בבית קפה – הגעתי לטיסה בזמן, וממש ברגע האחרון.

בשדה התעופה בבייג'ין השילוט מאד לא ברור, וקשה מאד להיעזר באנשים שעובדים שם. חלק מהם לא יודעים לאן לכוון אותך, חלק מכוונים אותך למקום הלא נכון, וחלק אולי יודעים לאן צריך ללכת אך לא יודעים אנגלית.

בנוסף לכל אלה התורים מאד ארוכים, גם ב5 בבוקר, וזזים מאד לאט. אז מסתבר שלמרות שבסך הכל היה לי קונקשן ושלא הייתי צריך אפילו לאסוף את המזוודה, הייתי צריך לעבור את כל התור הרגיל (שלקח 45 דקות) של כניסה לסין, עם מילוי טפסים ובהם כתובת שהייה בסין ומטרת הביקור (למרות שהייתי בקונקשן ובכלל לא נכנסתי לסין), אחר כך לקחת שאטל לטרמינל אחר (השאטל יוצא רק פעם בשעה, לא ייאמן, והנסיעה ארוכה, כאילו נוסעים לעיר אחרת), בטרמינל החדש צריך להוציא בורדינג פאס, ואז (כך חשבתי) ללכת לגייט. מסתבר שזו לא בדיוק הליכה אלא נסיעה ברכבת, ובסופה, כשכבר מגיעים, כל אחד עובר בדיקה בטחונית ארוכה ואיטית במיוחד וגם צריך למלא (שוב) טופס של יציאה מסין. שעת העלייה למטוס כבר התקרבה והתור לא זז. הייתי כבר בלחץ. אסור לאחר לטיסה. לשמחתי, בסופו של דבר "רק" רבע שעה אחרי שעת העלייה למטוס, ו10 דקות לפני ההמראה, הגעתי לגייט. הדייל שאל אותי כבר כשהבחין בי מרחוק "בוסאן?" והבנתי שאני כנראה הנוסע האחרון שרק לו מחכים. שלוש וחצי שעות בין הטיסות וכמעט אחרתי, למרות שהלכתי ישר אל טיסת ההמשך ולא בזבזתי זמן… ככה זה כשנוסעים דרך שדה התעופה בבייג'ין… ממש לא מומלץ! לפני כן, העברתי את הטיסה מתל אביב לבייג'ין בלמידה של הפרטיטורות ובצפייה בסרט המדהים שגרם לי גם לצחוק בקול רם וגם סחט ממני שוב דמעות – פורסט גאמפ

(run Forest, run…).

 

20170902_175421

 

את הטיסה מבייג'ין לבוסאן העברתי בשינה חזקה מאד. רק 3 שעות טיסה אבל זו היתה שנת הלילה שלי. היא היתה חזקה עד כדי כך שכשהדיילת העירה אותי, המטוס היה ריק, כל הנוסעים כבר ירדו, והיא סימנה לדייל שבתחילת המטוס לא לנתק אותו עדיין מהשרוול כי יש עוד מישהו שצריך לרדת. וואו! ישנתי באמת חזק.

בשדה התעופה אספו אותי אל המלון וכך יכולתי להתרשם מהעיר, עיר מאד יפה, מוקפת הרים ושוכנת לחוף הים (או האוקיינוס ליתר דיוק). הגעתי למלון ב13.30 והיה לי את כל היום להתארגן. הלכתי לישון שוב, אחר כך יצאתי לרחוב והלכתי עד החוף, אכלתי, למדתי את הפרטיטורות למחר, ובשעה 23.00 הבנתי שלא אוכל להירדם עדיין בגלל הבדלי השעות ובגלל שישנתי במשך היום. אז הלכתי לחדר הכושר של המלון. הייתי שם לבד ועשיתי אימון טוב מאד. אז עכשיו, בשעה 1.30 בלילה אני באמת הולך לישון, כי מחר ב10.00 אני מתחיל חזרות. אמשיך לעדכן.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *