שגרת חיים של כנר

הרבה מאד זמן עבר מאז שחיי סבבו סביב הכינור (בשנותיי בתיכון, צבא, אקדמיה וקצת אחרי). זו היתה שגרת חיים שבה הייתי מתכנן כל יום בקפידה כך שתהיינה לי שעות אימון מרובות, הייתי מכין רפרטואר קשה ותובעני, הייתי מופיע בקונצרטים של מוסיקה קאמרית, ברסיטלים ואף כסולן, לפעמים משתתף בתחרויות ובאודיציות, הייתי נעזר במורתי הגדולה אירנה סבטלובה – מורה שאין הרבה ברמתה בעולם, ובעיקר – הייתי מתאמן המון. והנה עכשיו, דווקא כשאני עמוס מאד בעבודה כמנצח, וכשבבית יש לי גם קטנטנה שאני מקדיש לה באהבה זמן רב – אני מוצא את עצמי שוב מתקרב לשגרת חיים דומה. אמנם אני לא מצליח להתאמן 4-5 שעות ביום כמו אז, בגלל נסיבות החיים שהשתנו, אבל אני בהחלט מקדיש זמן רב לאימונים יומיומיים ואינטנסיביים, אני עובד על כל האספקטים של הנגינה בכינור כפי שלמדתי בעיקר מפרופ' סבטלובה (ואף נעזר בה מידי פעם גם בימים אלה, ומקבל ממנה תמיד המון אינפורמציה והמון השראה), ואני מתכונן במרץ רב להופעותיי כסולן ביצירה תובענית, שאבצע עם אנסמבל סולני תל-אביב – קונצ'רטו לכינור וויולה של פיאצולה בעיבוד אריה ברדרומא (במקור לגיטרה ובנדוניאון). בקונצרטים האלה, שיתקימו ב-12 ו-13 בינואר, הפעם אהיה רק הסולן, ולא אנצח, וגם זה מוסיף להתרגשות אצלי. המנצחת תהיה ג'יזל בן דור, בתכנית נוספת בסדרה החדשה שלנו "קצת אחרת – קונצרטים קלאסיים בראש אחר", סדרה שקונצרט הפתיחה שלה העונה היה מוצלח מאד. כותרת התכנית הפעם היא – מאירופה הקלאסית לבואנוס איירס. לצד דיברטימנטו של מוצרט וסרנדה למיתרים של סוק, האנסמבל יבצע שני קונצ'רטי של פיאצולה – הקונצ'רטו המפורסם לבנדוניאון, עם הסולן הבינלאומי חואניו מוסליני, וכאמור, הקונצ'רטו הכפול לכינור וויולה בעיבודו של אריה ברדרומא. בהחלט חוויה יוצאת דופן עבורי – להגיע לקונצרט רק כסולן בכינור – ואני מצפה לה מאד. השבוע התקיימה חזרה ראשונה של האנסמבל עם ג'יזל (ללא הסולנים), ולקראת הקונצרטים האנסמבל ישוב לעבודה אינטנסיבית ואז גם הסולנים (ואני ביניהם) יצטרפו לחזרות.

 

1456699_10153166640252237_5542299598848078818_n

 

היום התפרסם ראיון במעריב עם ג'יזל בן דור לקראת הקונצרטים – הנה הוא.

10155469_10153169595677237_5819145654107626304_n

 

המשותף לאנסמבל ולקאמרטה

לא מזמן נתקלתי בראיון מעניין למגזין "אופוס", עם אבנר בירון, המנהל המוסיקלי של הקאמרטה ירושלים. הראיון מאד מצא חן בעיני, והתחברתי מאד להרבה מדבריו. שמחתי מאד לקרוא את התייחסותו למפתחות העיקריים להצלחה של תזמורת, שאותם הוא מחדד בצורה מאד ברורה. הוא מדבר על שמירה על איכות ורצינות העבודה לאורך זמן, על הרגלי עבודה שכוללים חזרות חלקיות (סקציות) באופן קבוע, על בחירה נכונה של נגנים, שמעבר לרמת נגינתם הם צריכים להיות פתוחים ובעלי מוטיבציה להשתלב בנגינה ולעיתים אף לשנות לשם כך את סגנון נגינתם. הוא מדגיש את עניין סגנון הנגינה, ומדבר על הקפדה על היכולת לנגן יצירות שונות מתקופות שונות בסגנון המתאים – בארוק, קלאסי, רומנטי, וכו'. יש לדעתי הרבה מן המשותף בין הקאמרטה ירושלים לבין סולני תל-אביב, למרות ההבדלים. שתי התזמורות מנוהלות על-ידי מנהלים מוסיקליים שהקימו אותן ומטפחים אותן לאורך שנים (הקאמרטה למעלה מ-30 שנה, סולני תל אביב קרוב ל-15 שנה). בשתי התזמורות ישנה השפעה גדולה מאד למנהל המוסיקלי על אופן הנגינה, הסגנון והסטנדרטים של גיבוש, ניקיון, אחידות, צליל וכו'. בשתי התזמורות המנהלים המוסיקליים מנצחים בעצמם על קונצרטים רבים עם התזמורת, מקיימים חזרות רבות (כולל עבודה בסקציות) ומצליחים לשמור על רמה גבוהה לאורך זמן. בנימוקי השופטים למתן פרס לנדאו לאמנויות הבמה לאנסמבל סולני תל-אביב, נכתב בין היתר, על האנסמבל: "בעל נוכחות מסיבית בנוף העשייה המוזיקאלית בארץ, ובולט ברמתו הגבוהה ובאיכות הנגנים בו."

כתלמיד באקדמיה למוסיקה בירושלים (בסוף שנות התשעים), הובלתי בכינור את התזמורת הקאמרית של האקדמיה (למרות שהייתי תלמיד לניצוח). אבנר בירון, שהיה אז המנהל של האקדמיה, ניצח מידי פעם על התזמורת, וכך ניתנה לי ההזדמנות ללמוד ממנו המון במהלך החזרות. תמיד הרגשתי שמעבר לשיעורי הניצוח היחידניים, ניתן ללמוד הרבה מאד ממנצחים אם מנגנים בתזמורת, ובמיוחד בתפקידים מובילים. ומאבנר בהחלט היה הרבה מה ללמוד – בכל הקשור לבניית סטנדרטים תזמורתיים, אחידות תזמורתית – במהירויות קשת, בויברטו, ארטיקולציה, סופי צלילים, גווני צלילים, אינטונציה, בלאנס. העבודה היסודית איתו, טכנית ומוסיקלית, לימדה אותי ונתנה לי הרבה כלים. גם הלכתי לשמוע הרבה חזרות וקונצרטים שלו עם הקאמרטה, וגם שיתפתי אותו ברצון שלי להקים אנסמבל. אמנם הקאמרטה נשמעת אחרת מסולני תל-אביב, וזה די טבעי – אנחנו אנשים שונים, מנצחים שונים, וכל אחד מביא את האופי והאישיות שלו לעבודה עם התזמורת ויוצר משהו משלו עם חותם אישי. אבל בבסיס יש הרבה מהמשותף – אותם דברים כל כך נכונים שעליהם מדבר אבנר בראיון. לקריאת הראיון לחצו כאן

 

החזון שמתגשם

את התזמורת של בית הספר התיכון לאמנויות בחיפה "רעות" (לשעבר ויצ"ו), הקמתי לפני ארבע שנים בעזרתם של יעקב מרקוביץ' שהיה אז מנכ"ל בית הספר,  והיידי ליפמן, שהיתה המפיקה של התזמורת בשנותיה הראשונות. התזמורת כבר הספיקה להופיע בפסטיבל בינלאומי לתזמורות צעירות בארנסבורג, גרמניה ב2014, וקיימה מספר פרוייקטים בתזמורת משותפת ביחד עם התזמורת הייצוגית של קונסרבטוריון גבעתיים. בשנה שעברה התזמורת הופיעה בקונצרט במסגרת הסדרה שלי בהיכל התרבות באור עקיבא. השנה, שיתוף הפעולה של התזמורת עם קונסרבטוריון גבעתיים מתהדק, כאשר נגנים מקונסרבטוריון גבעתיים מצטרפים לקונצרטים של התזמורת החיפאית ולהיפך על בסיס קבוע. בנוסף, אחד מאירועי השיא של התזמורת השנה הוא קונצרט ביחד עם סולני תל-אביב, כחלק מפרוייקט חינוכי של האנסמבל (כפי שעשינו בעבר עם תזמורות מהקונסרבטוריונים בגבעתיים, תל-אביב, עפולה ובאר שבע). הקונצרט הזה יתקיים במסגרת הסדרה למנויים של אנסמבל סולני תל-אביב, ב-23.1 באולם רפפורט בחיפה. התזמורות תבצענה ביחד את הסימפוניה הפשוטה של בריטן. ביום שני הקרוב יתקיים קונצרט חגיגי ומיוחד של התזמורת, שבו, כאמור, ישתתפו גם כמה נשפנים מהתזמורת של קונסרבטוריון גבעתיים. התזמורת תנגן את הפתיחה ל"חליל הקסם" של מוצרט ופרק מהסימפוניה הראשונה של בטהובן, את הסימפוניה הפשוטה של בריטן (כהכנה לביצוע המשותף עם סולני תל-אביב בסוף החודש), דואט "פפגנו-פפגנה" מתוך חליל הקסם של מוצרט, ולסיום הקונצרט – ריקוד סלבוני של דבוז'אק. הקטע המסיים צפוי להיות מרגש במיוחד, מכיוון שזו תהיה הפעם הראשונה שתשב על הבמה תזמורת שש-שנתית, המשלבת את נגני תזמורת ביה"ס התיכון לאמנויות חיפה עם נגני תזמורת חטיבת הביניים "רעות" , לאמנויות. אותי אישית זה מרגש מאד, משום שכשהקמנו את התזמורת לפני ארבע שנים – יעקב מרקוביץ', היידי ואני – זה מה שראינו לנגד עינינו. תזמורת סימפונית שש שנתית גדולה, שתהיה למעשה התזמורת הסימפונית הצעירה החדשה של חיפה. כעת, כעבור ארבע שנים, החזון הזה מתגשם. התזמורת השש שנתית יוצאת לדרך. זוהי אמנם רק יריית הפתיחה, והביצוע הראשון יהיה רק קטע אחד קצר, אבל מנקודה זו ואילך אני משוכנע שזה רק יגדל ויצמח, ולפי החזרה המשותפת שהתקיימה השבוע והיתה מלאה באנרגיה, מוטיבציה והתלהבות של כולם – זה אכן הכיוון.

 

IMG-20160101-WA0002

חזרה על הריקוד הסלבוני של דבוז'אק עם התזמורת השש שנתית "רעות" חיפה. צילמה – היידי ליפמן

 

הרבה תודה מגיעה לאנשים שנרתמו להגשמת החזון השש שנתי, ובזכות הרצון הטוב ושיתוף הפעולה שלהם זה אכן קורה והתזמורת החדשה יוצאת לדרך. היידי ליפמן, שמלווה את התזמורת מיום הקמתה, וכיום היא רכזת האמנויות של ביה"ס, ובתפקידה זה עמלה רבות על-מנת להוציא את הפרוייקט אל הפועל; המנהלת של חטיבת הביניים "רעות" לאמנויות, שרית קן דרור, שרק החלה השנה לנהל וכבר נרתמה להקמת התזמורת ולשיתוף הפעולה של חטה"ב עם התיכון; מרכזת מגמת המוסיקה של חטה"ב טלי וייסמן ומנצח תזמורת חטה"ב דודי סופר; המנכ"ל הנוכחי של ביה"ס, צביקה רייטר, שמשלים את המלאכה שהחל קודמו יעקב מרקוביץ' בהקמת התזמורת החדשה; וגם מנהלת ביה"ס התיכון רעות (לשעבר ויצ"ו) חיפה, חנה אבין, שליוותה את התזמורת בכל שלביה מיום הקמתה. את מגמת המוסיקה של התיכון מרכז ידידי (ומורי לשעבר) דני עקיבא, שממנו למדתי הרבה בכל הקשור לגישה חינוכית טהורה לאהבת המוסיקה, תוך שמירה על הקוד האתי ומתן יחס אישי לכל תלמיד באשר הוא. וכעת, הכל מוכן לביצוע הקונצרט ולהצגת התזמורת המשותפת בפעם הראשונה לקהל הרחב.

 

הקונצרט יתקיים ביום שני הקרוב, 4.1.2016 בשעה 18:00 באודיטוריום של מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה. הכניסה חפשית. הנה ההזמנה.

1929763_10153826646811306_1019366936653769264_n

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *